העיר האסורה (דזה דזין צ'נג) Zi jin chang

העיר האסורה הוא הכינוי לארמון הקיסר שבבייג'ין. זהו אחד האתרים המתויירים בבייג'ין בפרט ובסין בכלל. הארמון זכה לשם זה לאחר שבמשך כ-500 שנה נאסר על בני העם, שאינם חלק ממשפחת הקיסרות, להיכנס אליו. במשך תקופה זו, התגוררו בארמון וניהלו את חיי השלטון בסין 24 קיסרים. הקיסר האחרון של העיר האסורה, שגורש ממנה בשנת 1924, היה הנרי פו-יי (סיפור חייו הונצח בסרט "הקיסר האחרון" של ברנרדו ברטולוצ'י מ-1987, שחלקו אף צולם במקום).

העיר, שהוכרזה ע"י אונסק"ו כאתר מורשת עולמית, נבנתה בין השנים 1420 עד 1406, על ידי הקיסר השלישי בשושלת המינג, יונגלה. לפי עדויות, עסקו בבנייתה של העיר מאה אלף אומנים ומיליון פועלים.

צורתה של העיר מלבנית, כשבכל צד ניצב שער. העיר מחולקת לשני חלקים: החלק הדרומי כולל אזור מנהלי ואילו החלק הצפוני כולל את אזורי המגורים. הביקור בעיר האסורה מתבצע בהליכה, במסלול הנמשך לאורך של קילומטר שלם, משער הכניסה ועד שער היציאה. הסיור עובר בין גנים מטופחים, חצרות רחבות ומבנים מרהיבים עם קירות אדומים וגגות זהובים.

העיר האסורה משתרעת על פני שטח ענק של 7,200 דונם ומונה 9,999 חדרים. רוב החדרים סגורים למבקרים ובאלו שפתוחים ניתן להתרשם מאוצרות העיר – כלי זהב, כסף, ברונזה, שעונים, תכשיטים, יצירות אמנות ועבודות קדרות, שניצלו מהבזיזות והשרפות הרבות שהתרחשו על העיר במהלך השנים.